אוצר מדרשים, ברייתא דישועה א׳Otzar Midrashim, Baraita of Yeshua ("Salvation") 1
א׳ברייתא דישועה
1
ב׳[מס׳ שלשה ספרים נפתחים]
2
ג׳תנו רבנן עשרים וארבעה דברים מרחיקין את הישועה ומאריכין את הקץ. ואלו הן:
3
ד׳א') עזי פנים, מנין? שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, מכאן אתה למד שכל מי שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא (עי׳ נדרים כ'.) ומרחיק את הישועה.
4
ה׳ב') ומהלכי בחקות הגוים, מנין? שנאמר ובחקותיהם לא תלכו (ויקרא י״ח) וכתיב ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם וגו׳ ואקוץ בם (שם כ'). תני ר' חייא כאדם שהוא קומץ ממנה. ת״ר בשלשה דברים אומות העולם מכעיסין אותו: בבלורית שבראשיהם, וישראל מרצין אותו בתפילין שבראשיהם. או״ה מכעיסין אותו בכתובת (קעקע) שעל ידיהם וישראל מרצין אותו בתפילין שעל ידיהם. או״ה מכעיסין אותו בע״ז שלהן וכופרין בהקב״ה וישראל מרצין אותו בק״ש ומעידין בקב״ה שהוא יחיד בעולמו, הא למדת שההולך בחקות הגוים מרחיק את הישועה.
5
ו׳ג׳) המחזיק ידו עם עוברי עברה, מנין? מקרח שעליו הכתוב אומר מה יקחך לבך ומה ירמזון עיניך, אמר הקב״ה לקרח מה אתה מדמה שמשה אינו איש האלהים, שנאמר ויאמר משה לקרח שמעו נא בני לוי המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל, וכל עניינא דקרח עד כמות כל האדם ימותון אלה. אמר ר' ברכיה בוא וראה שלמעלה אין עושין מחלוקת (עונשין) אלא בבן עשרים שנה, אבל בב״ד של מטה בן שתים עשרה שנה, ובמחלוקתו של קרח אפילו בן יומו שנאמר ונשיהם ובניהם וטפם. ומי גרם לקרח שבלעתו הארץ אלא ע״י שהחזיק ידיו עם עוברי עבירה (עי׳ במדבר רבה פי״ח).
6
ז׳ד׳) והשומע ליצרו בשעת כעסו, מנין? מיהויקים מלך יהודה שקרא ברוך בן נריה הסופר את המגילה לפניו ושרפה יהויקים, שנאמר ויהי בקרוא אליקים שלש דלתות וארבע יקרענה בתער הסופר, מהו שלש וארבע? אותם הפסוקים הראשונים ממגילת איכה, כשהגיע לפסוק החמישי שהוא היו צריה לראש, מיד לקח יהויקים אותה ושרפה באש שנאמר ויקרענה בתער הסופר והשלך על האח, הא למדת שכל השומע ליצרו בשעת כעסו מרחיק את הישועה (עי׳ איכה רבתי).
7
ח׳ה׳) והרודף אחר שררה, מנין? מנבל הכרמלי שהיה נבל והיה מבית כלב משבט יהודה שנאמר ואיש במעון בכרמל והאיש גדול מאד, אמר נבל לית בר טובין סגיאין מנאי שנאמר ובני חצרון ירחמאל ואת רם ואת כליבי הוא ירחמאל קדמוי אלא שנשא אשה גויה להתעמר בה דכתיב ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה היא אם אונם, ורם הוליד את עמינדב ובועז לקח את רות המואביה, אבל אני אין בזרעי דופי, וכשבאו נערי דוד לשאל בשלומו שנאמר ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום, ומהו לחי כחי לקיים השלום, מיד ויען נבל את עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן ישי, שהיה רודף אחר שררה ולא היה חושב אדם אלא הוא, וכתיב ויהי כעשרת הימים ויגוף ה׳ את נבל וימות, הא למדת שכל הרודף אחר הכבוד מרחיק את הישועה (עי׳ ירושלמי סנהדרין פ״ב).
8
ט׳ו׳) והסותר דברי תורה מנין? שנאמר כי דבר ה׳ בזה וגו׳.
9
י׳ז׳) והעובר עבירה ומתירה לעצמו, שנאמר במנשה בן חזקיה בימים ההם חלה חזקיהו למות, מה כתיב בתריה כי מת אתה ולא תחיה, מת בעוה״ז ולא תחיה בעוה״ב, אמר לו למה, א״ל משום דלא נסיבת אינתתא ולא הוה לך בנין, א״ל לית חמית אנא דאנא מקיים בנין בישראל, א״ל סב ברתי דלמא מני ומנך קיים בר נש טב, שנאמר וכילי כליו רעים (וגו' ונדיב וגו' ר״ל כי מרע יצא רע ומטוב טוב). אמר חזקיה לישעיה לית לך אנא שמע ולא למילך אנא שמע, א״ל למה, א״ל שאמר לי זקני אם ראית חלומות רעות וגזרות רעות הוי קופץ לשלשה דברים לצדקה ולתפלה ולתשובה, ושלשתם בפסוק אחד ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם וגו׳, באותה שעה ויסב חזקיה את פניו אל הקיר (עי׳ ברכות י׳. ירוש׳ סנהדרין פ״י) וכו׳, ויהי דבר ה׳ אל ישעיה הנביא לאמר לך ואמרת אל חזקיה וגו' שמעתי את תפלתך וגו' א״ל (ישעיה להקב״ה) כדין אמרית ליה הכין וכדין אנא אימר ליה הכין; א״ל גברא רבה הוא וליה הוא מהימנתי, א״ל ענוון סגין הוא והוא מהימן לך ולא עוד אלא עדיין לא יצא קול הברה בעיר, שנאמר והוא לא יצא אל החצר התיכונה העיר כתיב. וכד קם מנשה הוה פרי חורי ישעיה (רץ ורדף אחריו) בעי מקטלוניה משום דאמר כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, א״ל מנשה הקב״ה אמר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ואתה אומר בתוך עם טמא שפתים, הרי אתה חייב מיתה, ערק ואזל ועל בגו ארזא, כד איתמלא ארזא מניה לא אתחמי מניה אלא ציצית דטליתא אזל ואמרו ליה למנשה, אמר להו כשרין ליה אילנא ונשרו ארזא ושדא ארישיה, נגיד מכאן ומכאן, אמר מנשה כתיב ולא אבה ה' לסלוח, וא״ת עד שלא חזר בו, והכתיב מלבד חטאת מנשה, וא״ת עד שלא עשה תשובה, והכתיב כי הוא אמון הרבה אשמה (דהי״ב ל״ג) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פה לפה (מ״ב כ״א) וכי אפשר לירושלם למלאות אותה בשר ודם דם נקי פה לפה? אלא מלמד שהרג את ישעיה שהיה שקול כמשה דכתיב ביה פה אל פה אדבר בו. ובמנשה כתיב ויאמר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, הא למדת שהעובר עבירה ומתירא (ומתירה?) לעצמו מרחיק את הישועה.
10
י״אח') והמואס באחרים מנין? מאנשי ירושלם, מתוך שהיתה בהן חכמה יתירה היו מואסין בבני אדם, ולא עוד אלא כשהיה ירושלמי נכנס לעיר היו מציעין לו קתדרה של זהב ומושיבין אותו עליה ונעשין אגודה לשמוע חכמתו, וממה שהיתה בהן חכמה יתירה היו מואסין בבני אדם, הא למדת שכל המואס באחרים מרחיק את הישועה (עי׳ איכה רבתי פסוק רבתי בגוים).
11
י״בט') והעוזר לרעה, מנין? ממרגלים שנאמר ויוציאו את דבת הארץ.
12
י״גי') והשמח לאד, מנין? מאנשי ביתר דתניא שלש שנים ומחצה היה אדרינוס קיסר מקיף על ביתר שהיתה יושבת בשלוה לאחר חורבן הבית, ולמה חרבה ע״י שהדליקו נרות על חורבן הבית, ולמה, שהיו בו לויטי (בוליוטי) ירושלם יושבין באמצע המדינה וכשהיו אנשי ביתר עולין לרגל היו הם קוראין לאחד מהם ואמרין ליה שמעין עלך דאת בעי מתעבדא ארכיסטוס ובוליסטוס, והוא אומר אין בדעתי כן; בגין שמענא עלך דאת בעי מזבין אוסיא דידך, והוא אומר אין בדעתי כן; מה את בעי מן הדין, כתוב ואנן חתמינן והוו משלחין אונייתא לבר ביתיה ואמרין ליה אי בעי פלוני למיעל לאוסיא דידיה לא שבקינן ליה; דהא זבנא גבן לפלוני בסהדין וכד ההוא גברא חזר לביתיה למעל לאוסיא דידיה לא הוי שבקינן ליה, והוו קריין עליה ההוא פסוקא צדו צעדינו מלכת ברחובותינו, צדו צעדיו דההוא גברא, קרוב קיצא דההוא ביתא, אף אינון לא נפקת להון טב שנאמר ושמח לאד לא ינקה, וכתיב בנפול אויבך אל תשמח. בתר תלת שני ופלגא בעי אדריינוס למיהדר לביתיה, אמר ליה חד כותאי לא תיזיל עד דאנא חזי מיעבד דמשלמא לך מדינתא, והוה תמן ר' אלעזר בן המודעי יושב על השק ועל האפר ועוסק בתפלה ובתענית בכל יום ואומר לפני הקב״ה רבש״ע אל תשב בדין עם בניך היום הזה, והיה בה מישראל כפלים כיוצאי מצרים שולפי חרב, והיו שם ארבע מאות ושמונים בתי מדרשות ובתי כנסיות, והיה שם בר כוזיבא והיו לו מאתים אלף מקוטעי אצבע, שלחו לו חכמים ואמרו לו עד מתי אתה עושה בישראל בעלי מומין, שלח ואמר להן וכי היך לבודקן (לדעת שהן אמיצי לב), אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן הלבנון בריצתו אל יכתב באסרטיא דידך, והיו לו מאתים אלף תולשי ארזים ומאתים אלף תוקעי קרנות. על האי כותאי בבוביא (שער) אתא ואשכח לר״א קאים ומצלי, עביד גרמיה לחיש בגו אודניה, וכד חמוניה בגו מדינתא ונסבין יתיה לבר כוזיבא אמרין ליה חזינן להדין כותאי דקא משתעי להדין חביבך ר״א בעי לאשלמא מדינתא, א"ל בר כוזיבא לר״א מה אמרת להדין כותאי ומה אמר לך, א״ל ולא כלום, יהב ליה בתוך וקטליה (לר״א), יצאתה בת קול ואמרה הוי רועה האליל עוזבי הצאן על זרועו ועל ימינו, הרגו זרועו של ר״א המודעי שהוא זרועו של כל ישראל, לפיכך זרועו של אותו רשע ייבש ועין ימינו יכהה, מיד נלכדה ביתר ונהרג בר כוזיבא ואייתי רישיה דבר כוזיבא לאדריינוס, אמר להון מאן הוא דקטליה אמרו ליה חד בר כותאי אנא דקטלתיה, אמר אייתי לי פטומיה דביתיה אזלין ואייתו ליה פטומי אשכח חד חכינא דכריכא עלויה, אמר אלמלא אלהיא דקטליה מאן יכול קטליה ליה, קרא עליו אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם, הא למדת שהמשמח לאד לא ינקה מפני שמרחיק את הישועה (עי׳ איכה רבתי פסוק בלע ה' וירושלמי תענית פ״ד).
13
י״די״א) והתוהה על הטובה, מנין? מיונתן שאמר אלו לא עשיתי טובה עם דוד לא היה יוצא על אבי להורגו, הא למדת שהתוהה על הטובה מרחיק את הישועה.
14
ט״וי״ב) והמבקש דבר שאינו ראוי לו, מנין? מעוזיהו מלך יהודה שזעף וביקש כהונה גדולה ונכנס לפנים הארון להקטיר קטרת ויצא מצורע עד יום מותו, שנאמר וינגע ה' את המלך, הא למדת שהמבקש דבר שאין ראוי לו מרחיק את הישועה.
15
ט״זי״ג) והמרפה ידים חזקות, מנין? מאחאב שריפה ידיהן של ישראל לאביהן שבשמים בימי חזאל מלך ארם.
16
י״זי״ד) והמתחבר בצלה של ע״ז, מנין ? ששאלו חכמים לר' שמואל בן נחמן מפני מה כומר לע״ז היה מאריך ימים (והוא היה שבואל בן גרשום; עיין ירושלמי ברכות פ״ט וסנהדרין פי"א), אמר להם מפני שעינו צרה בע״ז שלו ולפיכך מאריך ימים, והיאך כד הוי בר נש מייתא תור או אימר לע״ז אמר ליה פייס עלי לע״ז, הוה אמר ליה מה זו מועילה לך. והוה אמר ליה זיל אייתי לה חד פינך דסלת ועשרה רביעית יין ואנא מפייס עלך, אזל אייתין לה. ואינון אכלין תוריהון ואמריהון לקבליהו, והוה אמר ליה מה מועילה זו שאתה מביא לה או לאו, כי לא מטיבה ולא מריעה ולא שומעת ולא מדברת ולא רואה שנאמר עינים להם ולא יראון וגו', חדא זימנא אתא חד בר פחון אמר ליה אם אינה מועילה כלום מה עביד את הכא, אמר בדיל חיי נפשאי, כיון שראה דוד ששבואל אוהב ממון מנה אותו על כל אוצרותיו שנאמר ושבואל בן גרשום בן מנשה נגיד על כל האוצרות, אם זה בן משה ואם לאו בן מנשה, והלא יהונתן שמו ולמה נקרא שמו שבואל ששב לאל בכל לבו, כיון שמת דוד ושלמה הוה מלך והחליף סנקליטין שלו והחליפו עמו וחזר לקלקולו הראשון, שנאמר ונביא אחד זקן יושב בבית אל ואומרים זה יהונתן בן גרשום, הא למדת שכל המתחבר לע״ז פעמים גוי פעמים ישראל מרחיק את הישועה.
17
י״חט״ו) והמקבל מתנות מאו״ה, מנין? מגחזי שנאמר ויאמר אליו לא לבי הלך וגו'.
18
י״טט״ז) המשגה עור בדרך, מנין? מירבעם כשמלך על ישראל התחיל לפתותם ואמר להם בואו ונשתחוו לע״ז. אמרו רבותינו לא בא הכתוב להזכיר גנויין של ישראל, אלא את מוצא כשמלך ירבעם אתו ישראל לגביה בפני רמשא, א״ל קום עבוד ע״ז, אמר להון כדין רמשא הוא, אית דאישתו ואית דלא אישתו, בליליא כל עמא משתכרין, אלא אי אתון בעין אתו לצפרא, שנאמר כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן, בצפרא אתו לגביה א״ל עביד לן ע״ז, אמר להון כדין אנא ידע דאתון בעין ע״ז אלא אנא דחיל מסנהדרין דלכון דאינון קטלין לי, אמרין ליה אנחנו קטלין לון, שנאמר כלם יחמו כתנור ואכלו את שופטיהם מיד עשה ירבעם שני עגלים של זהב ושם האחד בבית אל והאחד בדן, והיה בידו למחות ולא מיחה, הרי אתה אומר שכל המשגה עור בדרך מרחיק את הישועה (ירוש' ע״ז פ״א).
19
כ׳י״ז) והלוה ואינו משלם, מנין? שנאמר לוה רשע ולא ישלם, אחד לוה מן האדם ואחד לוה מן המקום.
20
כ״אי״ח) ומי שהוא פורץ בדברים מזוהמין, מנין? שנאמר ולרשע אמר אלהים מה לך.
21
כ״בי״ט) והמכסה פשעיו ומתירן, מנין? א"ר שמואל בר נחמני שמואל לבוש חלף ישראל(?) ועמד ואמר לפני הקב״ה רבש״ע כלום אתה דן את האדם אלא על שאינו אומר לפניך חטאתי שנאמר הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי ואלו אומרים לפניך חטאנו שנאמר כי יספנו על כל חטאתינו רעה לפיכך מחול להם.
22
כ״גכ') המטמין עדות, מנין? שנאמר ראיתי את ה׳ נצב על המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים וגו׳.
23
כ״דכ״א) השולח יד בפקדון ב״ש אומרים ילקה בחסר ויתר וכו'. מעשה היה בימי שלמה בג׳ יהודים שהיו מהלכין בדרך בע״ש וקדש עליהם היום ושמו כיס שלהן במקום אחד, ובא אחד מהן בשבת וגנב הממון, ומוצאי שבת בקשו את כיסהון ולא מצאו והלכו לפני המלך ונמצא הגנב וכו'.
24
כ״הכ״ב) והמבעט ביסורין שנאמר ימהר יחישה מעשהו וגו'.
25
כ״וכ״ג) והמואס בדין תורה, מנין? שנאמר כה אמר ה׳ מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, אבותיכם לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול ח״ו שנאמר אל אמונה ואין עול.
26
כ״זכ״ד) הכופר בתחיית המתים מנין? דתניא מעשה באחד מבעלי ישראל מטבריה דמאית ליה הך תינוק, על ר׳ שמעון בן חלפתא כדי למנחמיה אמר ה' נתן וה' לקח, דידך הוא לעלמא דאתא, והוה תמן מין אחד אמר ליה מה את נחים ליה תנחומין של הבל, לא כתיב תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם, מה כלי יוצר שנשבר אין לו תקנה לא ע״י נפיחה וכו', חזר ר״ש (וחזר) ואמר לו שוטה שבעולם והרי כלי זכוכית נפיחתו של בשר ודם אם נשבר יש לו תקנה ע״י יוצר ויכול הוא להחזירו, בניו שהיא נפיחתו של הקב״ה על אחת כו״כ, שנאמר תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה וכתוב ע״י יחזקאל ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וגו'.
27
כ״חחסלת בנל״כ ואע״י
28